אבחנה של דמנציה אצל בן משפחה היא רגע משנה חיים, ולא רק עבור המטופל עצמו. ד"ר אלעד לאור, מומחה לגריאטריה, מסביר כי הטיפול באדם עם דמנציה הוא מסע רגשי מורכב שדורש הרבה מעבר למתן תרופות. מדובר בשינוי יומיומי בתפיסת המציאות, בתקשורת ובזהות, והבנת התהליך הזה היא המפתח לשמירה על איכות החיים של כל המעורבים.
מעבר לזיכרון: להבין את השינוי באישיות
רבים נוטים לחשוב שדמנציה היא רק "בעיית זיכרון", אך ד"ר אלעד לאור מדגיש כי המחלה משפיעה על כל רבדי האישיות. המטופל עלול להפוך לחסר סבלנות, לחשדן או להסתגר בתוך עצמו. לדבריו, חשוב להבין שהשינויים הללו הם חלק מהמחלה ולא נובעים מבחירה או מרצון לפגוע. ככל שהמשפחה תפנים שהאדם שיושב מולם חווה עולם שהופך למבלבל ומאיים יותר ויותר, כך יהיה קל יותר לגייס את החמלה הנדרשת לטיפול בו.
תקשורת בגובה העיניים: לדבר אל הרגש
אחד האתגרים הגדולים ביותר הוא אובדן היכולת לנהל שיחה רגילה. ד"ר אלעד לאור ממליץ למטפלים לא לנסות "לתקן" את החולה או להתווכח איתו על עובדות. אם המטופל משוכנע שהוא נמצא בזמן אחר או במקום אחר, הוויכוח רק ייצור תסכול ואגרסיביות. במקום זאת, כדאי להצטרף לעולם שלו, לדבר במשפטים קצרים ופשוטים ולהתמקד ברגש שהוא מביע. חיוך, מגע רך או טון דיבור רגוע משפיעים הרבה יותר מאשר המילים עצמן.
התמודדות עם רגעי תסכול והתפרצויות
שינויי התנהגות, כמו התפרצויות זעם או אי שקט בשעות הערב, הם שכיחים מאוד. ד"ר אלעד לאור מסביר כי פעמים רבות מדובר בדרך של החולה להביע מצוקה פיזית או נפשית שהוא לא מצליח לבטא במילים – כמו כאב, רעב או פחד. יצירת סדר יום קבוע, סביבה שקטה ומוכרת והפחתת גירויים יכולים לסייע משמעותית בהפחתת רגעי המתח הללו ולתת למטופל תחושת ביטחון בתוך הבלבול.
מי מטפל במטפל? החשיבות של סיוע למשפחה
הטיפול באדם עם דמנציה הוא שוחק בצורה יוצאת דופן, וד"ר אלעד לאור שם דגש מיוחד על מצבם של בני המשפחה. לדבריו, "אי אפשר למזוג מכוס ריקה". מטפל שנמצא על סף קריסה לא יוכל להעניק טיפול טוב. הוא מעודד משפחות לא להישאר לבד במערכה, להיעזר בקבוצות תמיכה, בייעוץ מקצועי או בעזרה חיצונית בתוך הבית. ההכרה בכך שהמטפל זקוק להפוגה היא לא סימן לחולשה, אלא חלק בלתי נפרד מטיפול אחראי ומסור.
למצוא את רגעי החיבור מחדש
למרות הקשיים, ד"ר אלעד לאור מאמין שגם בתוך הדמנציה ניתן למצוא רגעי חסד. מוזיקה אהובה מהעבר, דפדוף באלבום תמונות ישן או פשוט ישיבה משותפת בגינה יכולים לייצר רגעים של שקט וחיבור. הדרך הטובה ביותר להתמודד עם המחלה היא לא לחכות שהיא תיעלם, אלא ללמוד איך לחיות לצדה תוך שמירה על כבודו של האדם ועל בריאותם הנפשית של אלו שאוהבים אותו.